שליפה פעילה וחזרה מרווחת: איך ללמוד כך שהחומר נשאר

למה בחינה עצמית עדיפה על קריאה חוזרת, ואיך פיזור החזרות גורם לחומר להישאר.

מאת צוות Nela · עודכן ב- · 5 דקות קריאה

למה קריאה חוזרת מרגישה יעילה יותר ממה שהיא

רוב התלמידים והסטודנטים לומדים כך: קוראים שוב את הסיכומים, מסמנים במרקר בספר, או צופים בהרצאה פעם נוספת. זה מרגיש פרודוקטיבי: החומר נראה מוכר, ומשהו מוכר מרגיש כמו ״את זה כבר למדתי״.

הבעיה היא שלזהות משהו על הדף זה לא אותו דבר כמו להצליח לשלוף אותו מהזיכרון במבחן. קריאה חוזרת מאמנת זיהוי. מבחנים בודקים שליפה.

חוקרי למידה משווים בין שיטות למידה כבר עשרות שנים, ושתיים מהן יוצאות בראש שוב ושוב. סקירה מוכרת משנת 2013 של ג׳ון דנלוסקי (John Dunlosky) ועמיתיו בחנה עשר טכניקות נפוצות, ודירגה רק שתיים מהן כמועילות מאוד: תרגול באמצעות מבחנים (שליפה פעילה) ותרגול מבוזר (חזרה מרווחת). סימון במרקר וקריאה חוזרת קיבלו דירוג נמוך. החדשות הטובות הן ששתי השיטות המנצחות פשוטות, חינמיות ומתאימות כמעט לכל מקצוע.

שליפה פעילה: לבחון את עצמך, לא לעבור על החומר

שליפה פעילה פירושה להוציא מידע מהזיכרון במקום להכניס אותו שוב. בכל פעם שמצליחים להיזכר במשהו, הזיכרון מתחזק, וקל יותר להגיע אליו בפעם הבאה. המאמץ הקטן להיזכר הוא חלק ממה שגורם לזה לעבוד.

במחקר קלאסי משנת 2006, הנרי רודיגר (Henry Roediger) וג׳פרי קרפיקה (Jeffrey Karpicke) ביקשו מסטודנטים לקרוא קטע, ואז לקרוא אותו שוב או לנסות לכתוב את מה שהם זוכרים. אחרי כמה דקות, אלה שקראו שוב הצליחו קצת יותר. אחרי שבוע, אלה שבחנו את עצמם זכרו הרבה יותר.

דרכים לתרגל שליפה פעילה

  • לסגור את הספר ולכתוב כל מה שזוכרים על נושא מסוים. אחר כך לפתוח ולבדוק מה חסר. הפערים האלה הם מה שצריך ללמוד עכשיו.
  • להפוך את הסיכומים לשאלות. בשוליים כותבים ״מהם ארבעת השלבים של המיטוזה?״ במקום סיכום. מכסים את התשובה ועורכים בחינה עצמית.
  • כרטיסי שינון, על נייר או באפליקציה. אומרים את התשובה בקול או כותבים אותה לפני שהופכים את הכרטיס. ״כן, ידעתי את זה״ חפוז לא נחשב.
  • שאלות תרגול ומבחנים משנים קודמות. מה שהכי קרוב למבחן הוא התרגול הכי טוב לקראתו.
  • ללמד. להסביר את הנושא לחבר או לחברה, לבן משפחה או לכיסא ריק, בלי סיכומים. המקום שבו נתקעים הוא המקום שעוד לא יודעים.

טיפ: טעויות הן דבר מועיל. שאלה שטעינו בה ואז בדקנו את התשובה נזכרת לרוב טוב יותר משאלה שענינו עליה נכון בקלות. רק חשוב תמיד לבדוק את התשובה הנכונה.

חזרה מרווחת: לחזור על החומר רגע לפני ששוכחים

מידע חדש נשכח מהר בהתחלה, ואחר כך לאט יותר. הפסיכולוג הרמן אבינגהאוס (Hermann Ebbinghaus) מדד את ״עקומת השכחה״ הזו בשנות ה-80 של המאה ה-19, ומאז היא אוששה פעמים רבות. בכל פעם שחוזרים על משהו, העקומה מתמתנת: שוכחים לאט יותר, והחזרה הבאה יכולה לחכות יותר זמן.

חזרה מרווחת מנצלת את זה. במקום ללמוד נושא שלוש שעות בערב אחד, לומדים אותו שעה אחת בשלושה ימים שונים. סך הזמן זהה, אבל אחרי כמה שבועות זוכרים הרבה יותר. שינון מרוכז בלילה שלפני יכול להעביר את הבוקר שאחרי, ואז רוב החומר נעלם.

לוח זמנים פשוט לחזרות

אחרי שלומדים משהו בפעם הראשונה, חוזרים עליו:

  • למחרת,
  • בערך שלושה ימים אחר כך,
  • בערך שבוע אחר כך,
  • ואז בערך שבועיים עד ארבעה שבועות אחר כך.

אין במספרים האלה שום קסם. מה שחשוב הוא שהרווחים גדלים, ושחוזרים על נושא לפני ששוכחים אותו לגמרי.

שיטת הקופסאות לכרטיסי שינון

שיטת לייטנר (Leitner) היא דרך קלה לפזר כרטיסי שינון מנייר. משתמשים בשלוש עד חמש קופסאות או ערימות. כל כרטיס מתחיל בקופסה 1. כשעונים נכון על כרטיס, הוא עולה קופסה אחת; כשטועים, הוא חוזר לקופסה 1. על קופסה 1 עוברים כל יום, על קופסה 2 כל כמה ימים, על קופסה 3 פעם בשבוע, וכן הלאה. הכרטיסים הקשים חוזרים לעיתים קרובות, ואלה שכבר ידועים היטב מפנים את הדרך.

לשלב בין השתיים

שליפה פעילה וחזרה מרווחת עובדות הכי טוב יחד: בחינה עצמית, שמתפזרת לאורך זמן. שבוע למידה יכול להיראות כך:

  1. לומדים. אחרי שיעור, מקדישים סשן מרוכז אחד להפיכת הסיכומים לשאלות או לכרטיסי שינון.
  2. בחינה עצמית למחרת. עונים על השאלות בלי להציץ, ומסמנים את אלה שהיו בהן טעויות.
  3. בוחנים שוב בהמשך השבוע, ומתחילים מהשאלות שהיו בהן טעויות.
  4. מערבבים נושאים בזמן החזרה. מעבר בין סוגים שונים של תרגילים קשה יותר מעשרה תרגילים זהים ברצף, והוא מאמן לזהות איזו שיטה כל שאלה דורשת, בדיוק כמו במבחן.
  5. לפני המבחן, פותרים מבחנים משנים קודמות בתנאי זמן.

אם יש מבחן באופק, המדריך שלנו על בניית לוח זמנים ללמידה למבחנים מראה איך להכניס את החזרות האלה לימים שנשארו.

טעויות נפוצות

  • להציץ מוקדם מדי. כדאי לתת לעצמך הזדמנות אמיתית להיזכר לפני שבודקים. המאמץ הוא כל העניין.
  • לחזור רק על מה שכבר יודעים. זה מרגיש טוב, אבל הכרטיסים שטועים בהם הם אלה שצריכים את הזמן.
  • כרטיסים גדולים מדי. שאלה אחת, תשובה אחת. ״להסביר את המהפכה הצרפתית״ זו עבודה, לא כרטיס שינון.
  • להעתיק במקום להבין. הגדרה ששיננו בלי להבין כמעט אף פעם לא שורדת שאלת מבחן שמנוסחת אחרת. כדאי לנסח דברים במילים שלך.
  • לחכות לשבוע האחרון. חזרה מרווחת צריכה ימים כדי לעבוד. כדאי להתחיל לחזור על החומר מוקדם, אפילו קצת.

איך Nela עוזר

השיטות שלמעלה הן ה״מה״. Nela עוזר עם ה״מתי״: להתיישב בפועל ולחזור על החומר, יום אחרי יום.

  • מקצועות. נותנים לכל סשן מקצוע, ורואים את זמן הריכוז בכל אחד מהם לפי יום ושבוע. כך רואים מהר מתי מקצוע מסוים לא קיבל חזרה כבר הרבה זמן.
  • סשנים קצרים שקל להתחיל. סבב פומודורו של 15 או 25 דקות מתאים בדיוק לערימת כרטיסי שינון או לעמוד של שאלות תרגול.
  • אתגרי לימוד. יעדים כמו שלושה סשנים היום או שבעה ימי למידה ברצף מעניקים מטבעות ומתגמלים את החזרות היומיות הקטנות שחזרה מרווחת תלויה בהן.
  • תזכורות לימים שמתכננים. שגרות יכולות להזכיר בעדינות ללמוד בימים שנבחרו.
  • חברה ללמידה. הפנדה האדומה לומדת יחד איתך, וחוזרת מכל סשן עם משהו לעולם שלה.